רוק אנד בול-חלק ב':שוטינג גארדס/רועי ויינברג

בחלק ב' של סדרת הכתבות על ההתאמה ההרמונית בין עמדות כדורסל לתפקידים ברוב הלהקות, מדובר על העמדה השנייה על המגרש, שוטינג גארד, ועל ההקבלה שלה לתפקיד הסולן של להקה (בניגוד לזמר, לו יש קריירת סולו).

החלק הראשון בסדרה

*

שוטינג גארד-סולן

שוטינג גארדים בולטים: מייקל ג'ורדן/קובי בראיינט (אותו סוג שחקן) שיבדל"א, דניס ג'ונסון ז"ל, פיט מארביץ' ז"ל

סולנים בולטים: פרדי מרקורי ז"ל, רוג'ר דלטרי שיבדל"א, איגי פופ

שוב, ניתן לחלק את סוגי השוטינג גארדס ל-3 סוגים, כמו הפוינט גארדס, שלסוג הראשון משתייכים גדולי הקלעים, ביניהם מייקל ג'ורדן, וכיום קובי בראיינט. החבר'ה האלה מהווים בעצם מעין קבוצה באיש אחד, שחקנים שיכולים לעשות הכל על המגרש, אבל ללא צוות מסייע חזק-סקוטי פיפן/פאו גאסול, אנדרו ביינום/טוני קוקוץ' ורון הרפר/דריק פישר, הם לא היו מגיעים לשיא, בדמות אליפויות, אך הגיעו להישגים נאים בדמות סיבובים מוקדמים (ראשון/שני) בפלייאוף. בדומה לכך יש את פרדי מרקורי ז"ל, סולן להקת קווין האגדית, שנחשבת לאחת הגדולות בהיסטוריה הרבה בזכות בראיין מיי, ג'ון דיקון ורוג'ר טיילור, שאר חבריה. למרקורי היו מספר אלבומי סולו, שפחות הצליחו משמעותית מעבודתו עם קווין, והראו את חשיבות העבודה הקבוצתית, אלמנט קריטי בכדורסל.

לסוג השני משתייכים שחקנים כג'ו דומארס, דניס ג'ונסון וכיום מאנו ג'ינובלי. שחקנים מצויינים שהצליחו לא מעט כשחקן הטוב ביותר, או השני הטוב ביותר בקבוצתם-בעיקר דניס ג'ונסון, שלקח אליפות עם סיאטל סופרסוניקס ב-79, אבל הגיעו לשיאם כאשר שיתפו פעולה עם קבוצה מחוננת של שחקני כדורסל (אייזיאה, רודמן, למבייר ושות' בדטרויט, בירד, מקהייל, פאריש ושות' בבוסטון, דאנקן, פארקר והורי בסן אנטוניו), בדומה למוזיקאים רבים, ביניהם רוברט פלאנט ורוג'ר דלטרי, סולן להקת דה הו, שלא היו המוכשרים ביותר בלהקתם/קבוצתם, בניגוד לבראיינט, ג'ורדן ומרקורי, אבל היו חלקים חשובים ביותר בלהקותיהם, בדומה לדומארס, ג'ונסון ומאנו.

לסוג השלישי והאחרון משתייכים סקוררי על כפיט מארביץ' וג'ורג' גרווין, וכיום אנשים כג'יימס הארדן ואריק בלדסו. מומחים בתחומם, סקוררי על שהובילו הליגה בחלקים מסוימים של העונות בהם שיחקו, ונחשבים לטופ של השוטינג גארדים האינדיבידואלים, אך קבוצותיהם לא נחשבות ככאלו מהטובות בהיסטוריה. בדומה לכך יש סולנים רבים מוכשרים כאיגי פופ, שנחשבים לחלק מהאליטה בתפקיד הסולנים, אך להקותיהן לא נחשבות לגדולות בהיסטוריה בדומה לסולנים עצמם.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.
Subscribe
Notify of
31 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
מנחם לס
מנחם לס
25 באוגוסט 2014 17:27

אני לא מבין ומכיר הרבה במוסיקה, אבל על פניו הפוסט נראה לי מעולה ומושקע מאד. תודה

מומי שאוהב חציל בטחינה
מומי שאוהב חציל בטחינה
25 באוגוסט 2014 18:22

מומי יותר חזק בקטע מיזרחית מומי פוגש כל חמישי מלאן כדורגלנים בפלאקה
מומי מושקע בטאלטים מזרחיים
מומי רצה לעשות פוסט על הקשר בין שחקניות פורן ל NBA אבל לא קיבל אישור מהפרופסור

איל
25 באוגוסט 2014 18:44

איזה מוזיקה, יא אללה

Yinon Yavor
Yinon Yavor
25 באוגוסט 2014 19:31

DJ was a point guard, at least in Boston. Ainge played SG in that great team

Thanks anyway

נתן גולד
נתן גולד
25 באוגוסט 2014 19:42

אחלה רעיון. לדעתי אתה מפספס פה את האנלוגיה. אין לי ספק שעמדה 2 מקבילה לליד גיטר. אם אתה חייזר כמו הנדריקס או מייקל. וירטואוז סוליסט כמו סטיב וואי, ג'ו סטריאני או קובי. מכשף כמו פייג' או מאנו. אומן משוגע שלפעמים מוציא קסם ןלפעמים עושה שטויות כמו רוברט פריפ, מונטה אליס או דהרוזן. אם תיתן לי זמןו ומחשב אני אוכל למצוא התאמה לכל שתיים שאני מכיר בצורה סבירה. לדעתי הליד ווקל מקביל לפוינט גארד יותר. את זה אני אנסה להרחיב בלילה.

לאוס
לאוס
25 באוגוסט 2014 20:38

+1
אם כי הכתיבה, הרעיון והקישורים המוסיקליים מעולים ומבורכים.
תודה רבה, רועי!

איל
25 באוגוסט 2014 20:10

ודרך אגב, אתה חייב להפסיק עם ה-שיבדל״א.
נשמע כמו ארגון טרור.

גיא
גיא
25 באוגוסט 2014 20:25

מייקל ג'ורדון – G.O.A.T

ה-G.O.A.T של הזמר העברי:

http://www.youtube.com/watch?v=mQDAtnMcwdQ

איל
25 באוגוסט 2014 20:29
Reply to  גיא

הסבר בבקשה

גיא
גיא
25 באוגוסט 2014 20:47
Reply to  איל

סביר להניח שהקריירה של ג'ורדון הייתה מסתיימת בכך שהוא ה-G.O.A.T בכל קבוצה בה היה נבחר, עם כל הרכב שהיה נבנה סביבו – שילוב כזה של כשרון, אתלטיות ודרייב בלתי מתפשר להישגים הוא נדיר בהקבלה לכל ענפי הספורט, לא רק כדורסל.
אריק איינשטיין היה חלק ממספר הרכבים לאורך השנים, עבד עם מהחשובים שביוצרים של הזמר העברי.
לא משנה עם מי יצר – תמיד הצליח להוציא את המיטב מהיוצרים עימם פעל.
היכולת להיות בשיא לאורך תקופה כל כך ארוכה מייחדת את אריק איינשטיין ומאפיינת גם את מייקל ג'ורדון.

(קשה לי להמנע, אז אני מוסיף עוד שיר, עליו גדלו הילדים שלי)

http://www.youtube.com/watch?v=kuSUPQsfHQk

איל
25 באוגוסט 2014 20:58
Reply to  גיא

אחחח… איזה כיף זה כל הנוסטלגיה האריקית הזו.
קבל את ההשוואה הבאה:
מג׳יק ג׳ונסון – שחקן שידע לעשות הכל מהכל, שיפר את החברים מסביבו וידוע במזגו החיובי – ודני סנדרסון.
http://youtu.be/c-5Zl-ivld4

גיא
גיא
25 באוגוסט 2014 21:08
Reply to  איל

"showtime" דני סנדרסון!!!
(אצל הדודה והדוד – האחוזה של ג'רי באס בפלייה דל ריי)

נתן גולד
נתן גולד
25 באוגוסט 2014 21:57
Reply to  גיא

עם כל הכבוד לאריק איינשטיין ולדמות המיתוס שנוצרה סביבו ויש כבוד, החלונות הגבוהים זה שמוליק קראוס קודם כל והכשרון המוזיקלי הענק שלו. אריק ושלום זה קודם כל שלום. שלישיית גשר הירקון זה בני אמדורסקי. והצ'רצ'ילים זה יצחק קלפטר לפני הכול. אריק איינשטיין היה חלק בלתי נפרד מהמוזיקה הישראלית אבל לא הוא יצר אותה ולא הוא אמור לקבל את הקרדיט עליה.

איל
25 באוגוסט 2014 22:08

אז אתה בעצם אומר שאריק איינשטיין הוא רוברט הורי?

נתן גולד
נתן גולד
25 באוגוסט 2014 22:27

כמו שאמרתי אריק איינשטיין הוא זמר ענק שידע לחבור לאנשים הנכונים ולבחור את החומרים הנכונים. זה גם כשרון חשוב בתעשיית המוזיקה. אבל הכשרון האמיתי נמצא אצל אלה שהוא חבר אליהם. שמוליק קראוס, שלום חנוך, בני אמדורסקי, מיקי גבריאלוב, יצחק קלפטר ועוד.

אני לא בטוח שאני מסכים עם האלגוריה שלך. יש דמיון לא רב, מצד שני אריק איינשטיין היה הכוכב של ההרכבים האלה למרות שלא היה הכוכב המוזיקלי לדעתי. איינשטיין תמיד היה בפרונט בכל מה שהוא עשה. הייתה לו כאריזמה מטורפת וזה היה מקור הקסם לדעתי.

איל
25 באוגוסט 2014 22:35

לאריק הייתה בעיה רצינית אחת. הוא חזר על עצמו יותר מידי.
יכול להיות שאם היה מלחין חלק מהשירים שירתו הייתה מגוונת יותר.

נתן גולד
נתן גולד
25 באוגוסט 2014 22:44

הוא דווקא הלחין כמה שירים, בעיניי לא מוצלחים במיוחד.
דווקא הוא לא כל כך חזר על עצמו לדעתי. היה לו כמעט הכול. רוק, פופ, ארץ ישראל הישנה, אפילו בלוז וקלאסי. שירי מחאה, שירי ילדים, שירי צחוקים, שירי מולדת, שירים מרגשים. היה לו מבחר גדול מאוד של סגנונות. שבאו כתוצאה מכך שהוא לקח שירים ממבחר גדול מאוד של יוצרים.

גיא
גיא
26 באוגוסט 2014 5:10

נתן, אתה מתייחס להבדל בין זמר לבין יוצר – אני חושב שהעובדה שכשרונות כל כך גדולים הגיעו לשיא היצירה כאשר עבדו עם איינשטיין מעידה הרבה על הגדולה של איינשטיין. את "היא יושבה לחלון" הלחין מיקי גבריאלוב למילים של חיים נחמן ביאליק. השיר יצא כחלר מהאלבום "חמוש במשקפיים". יצא לי לשמוע ראיון עם מיקי גבריאלוב שסיפר על העבודה המשותפת עם אריק איינשטיין ועל חלקו העצום של אריק בעיבוד השיר. מעט מאוד זמרים ומלחינים מסוגלים להנגיש את הטקסטים של ביאליק כמו שקראוס ואיינשטיין הצליחו.

גיא
גיא
25 באוגוסט 2014 21:00

דרך אגב, דניס ג'ונסון התחיל את הקריירה שלו ב-NBA כ-SG, ב-3 העונות הראשונות של הקריירה בהן שיחק בסיאטל (וזכה ב-79 באליפות וב-MVP פלייאוף). מעונת 81 בה עבר לפניקס, החל לשחק בתפקיד ה-PG, בו המשיך גם כאשר הצטרף לסלטיקס ב-84.

רבין
רבין
25 באוגוסט 2014 21:00

קובי בראיינט סקורר בחסד עליון אבל אין לו עליונות השם אספקט אחר של המשחק

מולי
מולי
25 באוגוסט 2014 22:15

רועי, איך אפשר בלי להזכיר את דוקטור ג'יי?

נתן גולד
נתן גולד
25 באוגוסט 2014 22:46

את מי אתה עושה כסמול פורוורדים? בעיניי הם באסיסטים בנשמה…

Yamani1000
Yamani1000
25 באוגוסט 2014 22:45
Reply to  מולי

בקלות. הוא SF…

דורון 4
דורון 4
25 באוגוסט 2014 23:27

בכל זאת אריק איינשטיין מבחינת גוון של קול
עם מוזיקאים של ג'נסיס של שנות ה70 יס או פינק פלויד
והוא מוציא עוד יותר (עם כמה שזה לא מתאים לו).
גם רוברט פלאנט מהסולנים הטובים בעולם בזמנו תוציא אותו רועי
ולא יודע אם היו לד זפלין. אז גימי פייג' הוא מספר 1 שלהם?
כנראה שאתה צודק.
לא ידעתי שלאיגי פופ יש גם מוזיקה עד היום (תמיד נראה פנקיסט משוגע מידי בשבילי בשביל שאתעניין בו)

דרור
דרור
25 באוגוסט 2014 23:40

לא קשור אבל אלבום מופת בעיניי – לו היו קבוצה היו משחקים אך ורק ראן&באלאגן –
https://www.youtube.com/watch?v=DxCCaOjZS_g

דורון 4
דורון 4
26 באוגוסט 2014 0:12

ביסטי בויז לדעתי 3 שחקנים
דיווין וויד שתוקף מכל הכיוונים מכל הזוויות ואי אפשר לצפות אותו (אולי גם מייק אופילד המוזיקאי מתאים לוויד)
ראסל ווסטברוק במהירות הסילון.
דאניס רודמן בצבעוניות ובשיגעון.